ולבני יששכר – למ״ד ״ולבני״ כלמ״ד
1״והשלישי לאבשלום״
(השוו לעיל ג׳:ב׳). למעלה
(ב׳:ג׳) החל לספר ביחש השבטים, והפסיק בלוי וספר יחשם ומושבותם בעריהם; ועתה
2חזר ליחש השבטים ומספרם כאשר נמצאו בימי דוד מלך ישראל.
3ומה שהניח מהם שלא זכר הנה, זכר אותם עם האחרים כולם בספור באם אל דוד חברונה להמליכו (
דברי הימים א י״ב:כ״ד ואילך).
4ויחש דן ובניו לא זכר;
5ויש אומרים כי חשים בני אחר שזכר סמוך לבני נפתלי (להלן פס׳ יב) הוא רמז לחושים בן דן. ומנפתלי גם כן לא זכר יחשו כי אם בניו לבד (להלן פס׳ יג);
6אולי לא מצא יחשם כתוב ולא נאמר לו בקבלה. או מה שהניח מן היחשים
7כלל באמרו בסוף ״וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל״
(דברי הימים א ט׳:א׳).
1. ״והשלישי לאבשלום״. עיינו שם ובהערות. לשון המיוחס לר״י קרא: ״היה יכול לומר ׳ובני יששכר׳ ״.
2.
חזר ליחש השבטים ומספרם כאשר נמצאו בימי דוד. על מה שהפסוק מתחיל ביששכר ראו דבריו של המיוחס לתלמיד רס״ג. מלשון רד״ק כאן נראה שהודעת המספרים של גבורי החיל היא רק חלק מהסיבה להזכרת התולדות; ואמנם, השבטים היחידים שנמצא כאן אצלם מספר הם יששכר ואשר. אך השוו לעומת דברי רד״ק בהקדמתו, ״ספר מיחש שאר השבטים להודיע מספרם בימי דוד״, ממנה נשמע שהודעת המספרים היא כל הסיבה להזכרת התולדות. ואכן, בהמשך דבריו כאן רד״ק כותב שנזכרים מספרי כולם להלן (ועיינו בהערה הבאה); ברם, נראה שאין זה מספיק לבאר הצורך באלה התולדות כאן שלא נמצא בסופן מספר. וראו גם מהלכו של המיוחס לתלמיד רס״ג בפירושו
לדברי הימים א ח׳:ז׳.
3. ומה שהניח מהם וכו׳. נראה שכוונתו למספרי גבורי החיילים של כל שבט; ואמנם, נמצאים להלן מספרים לכל שבט חוץ מיששכר, אשר נמנים גבוריו כאן. המספרים של אָשר נמצאים בשני המקומות (ז׳:מ׳; י״ב:ל״ז), אך אין המספרים זהים, כי כאן נמנים גיבוריו ושם ״יוצאי הצבא״.
4. ויחש דן ובניו לא זכר...ומנפתלי גם כן לא זכר וכו׳. גם יחס זבולון לא נמצא כאן, אף שלא הזכירו רד״ק.
5. ויש אומרים חשים בני אחר וכו׳. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג. ועיינו להלן פסוק יב ד״ה ״חשים״ ובהערות.
6. אולי לא מצא וכו׳. כך במיוחס לר״י קרא. והשוו מה שכותב המיוחס לרש״י להלן פסוק יג.
7. כלל באמרו בסוף וכו׳. גם לענין זה השוו המיוחס לרש״י שם.